<h1>סמ"ג עשין סימן קמ"א</h1>
<h2>דף לו:</h2>
בפרק כל שעה (פסחים ל"ז א') מפרש מאי חלת המסרת חלוט של בעלי בתים, ודוקא בלילתן רכה אבל בלילתן עבה חשוב לחם כדאיתא ביבמות (צ"ל פסחים ל"ו ב' ותד"ה פרט) לחם עוני פרט לחלוט ואשישה שחשובה מצה עשירה ואינו ממעט אותו מלחם לפי שחשוב לחם.
<h2>דף לז:</h2>
שנינו במסכת חלה פרק ראשון (מ"ד—ה' ור"ש) הסופגנין והדובשנין והאיסקריטין וחלת המשרת שהוא חלוט של בעלי בתים שבלילתו רכה, והמדומע כולן פטורים מן החלה, עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה מן החלה, תחילתה עיסה וסופה סופגנין או תחילתה סופגנין וסופה עיסה חייבת בחלה, פירוש סופגנין דבר שבלילתו רכה. ובירושלמי (דף ז' א') גרסינן אמר ריש לקיש כל שהאור מהלך תחתיו פטור מן החלה אמר רבי יוחנן ובלבד על ידי משקה, פירש רבינו יצחק דוקא בבלילתו רכה אבל בבלילתו עבה אפילו על ידי משקה חשובים לחם דתניא בפרק כיצד מברכין (ברכות ל"ז ב') היה עומד ומקריב מנחות בירושלים מברך שהחיינו נטלן לאכלן מברך המוציא לחם מן הארץ, קא פסיק ותני לא שנא מנחת הסולת ולא שנא מנחת מחבת ומרחשת חשובים לחם אע"פ שהאור מהלך תחתיו דאפייתו על ידי משקה (פסחים ל"ז ב' תד"ה דכולי בשם ר"ת) ולפיכך רישליי"ש ופארטרי"ש חייבים בחלה ומברכים עליהם המוציא אבל וירמיישיא"ש חייבים בחלה משעת גילגול, אבל אין בהם שיעור לברך עליהם המוציא דהא דאמר רב ששת (ברכות ל"ז ב' ע"ש) דאפילו פירורין שאין בהם כזית מברך עליהם המוציא הא אמר רבא עלה הוא דאיכא עלייהו תוריתא דנהמא (ע"פ תד"ה לחם וע"ש). וחזר רבינו שמשון בסוף ימיו מפסק זה וכתב (בפירושו שם) רישולי"ש ופרטר"ש ווירמיישיא"ש פטורים מן החלה ואין מברכים עליהם המוציא, וכן כתב רבינו משה (ביכורים פ"ו הל' י"ב) העושה עיסה ליבשה בחמה ולבשלה בקדירה פטורה מן החלה, וראיה מדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ל"ז ב') לחם העשוי לכותח כלמודין פטור מן החלה ופירש שם רש"י שאותו [לחם] אופים בחמה ואין זה לחם, הרי למדת שאף על פי שמשעת גילגול בא חיוב חלה כיון שגלגל על דעת לאפות בחמה פטור כשעשאה כלמודין דלא אתי לאחלופי בשאר לחם, פירוש כלמודין שאינו מקפיד אם עגול אם ארוך כאדם הלמד לערוך פת והוא הדין לגלגל עיסה כדי לבשל במים שפטורה, והא דאמרינן תחילתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה זהו כשגלגל אותה על דעת לאפותה פת ונמלך לעשותה סופגנין אבל תחילתה עיסה לעשותה סופגנין או לבשל בקדירה פטורה, וראיה עוד מדאמרינן בפרק כל שעה בסופו (פסחים מ"א א') דקאמר רבי יוסי דאין יוצא ברקיק מבושל אע"פ שאינו נימוח שהבישול מבטלו מתורת לחם כדאמר התם, אע"פ שרבי מאיר חולק עליו רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי (עירובין מ"ו ב'), והא דתניא בפרק כיצד מברכין (ל"ז ב') גבי חטה טחנה אפאה ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות בתחילה מברך המוציא ההיא דרבי מאיר היא שסובר שאין הבישול מבטל האפייה, והא דאמרינן (שם) גבי מנחות דמברך המוציא זהו במנחת מאפה תנור ומנחת סולת. וזה יראה לי דוחק, אלא מטוגן במחבת שאין שם כי אם מעט שמן נאמר כפסק הראשון שחשוב לחם בין לענין חלה בין לענין המוציא.
<h2>דף מח:</h2>
גרסינן בביצה (ט' א') ובמקומות אחרים (בכורות כ"ז א') חלת חוצה לארץ ותרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש, ופירש רבינו שלמה אוכל והולך כל הפת ומשייר כדי חלה ומפרישה באחרונה. ולשון מפריש משמע משייר מעט יותר מכדי חלה כדי להפריש עליו החלה משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים כדאיתא גבי תרומה בפרק בכל מערבין (עירובין ל"ז ב') וגבי חלה כתיב נמי ראשית (ע"פ ביצה ט' א' תד"ה גלגל), ומיהו מוקף ודאי לא בעינן מדשרי אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שנהגו בפסח להניח כל המצות בתוך הכלי בשעת הפרשת חלה זהו מפני שנהגו למיפא קפיזא קפיזא בפסחא פירוש מצות קטנות פחותות מכשיעור ומצרפם ל[הת]חייב בחלה (עי' פסחים מ"ח ב') אמנם כתב מורי רבינו יהודה בשם הרב רבי אלחנן דהא דאמרינן אוכל והולך ואחר כך מפריש זהו כשנתחייבה כל העיסה ביחד כשנילושה ביחד אבל במצות שלנו שכל אחת נתחייבה בחלה לבדה סברא הוא שלא יועיל בלא הקפה לפטור את כולם (עי' נדה ז' א' תד"ה ומקפת).
שנינו במסכת חלה (פ"ב מ"ד ור"ש ע"ש) העושה עיסתו קביים, כלומר קב קב שהוא פחות מכשיעור, ונגעו זה בזה פטורים מן החלה עד שישוכו ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן לתוך הסל הסל מצרפן לחלה. פירוש אפילו בלא שום נשיכה רק שיגעו יחדיו בסל. ואמר שמואל הלכה כרבי אליעזר בפרק אלו עוברין (פסחים מ"ח ב') ובפרק קמא דנדה (ח' א'), ואומר רבינו יצחק דווקא כשאין בכל אחת ואחת כשיעור צריך צירוף סל ונגיעה אבל אם יש בכל אחת כשיעור שאין צריך צירוף רק לפטור מאחת את חבירתה צירוף סל בלא נגיעה מועלת בכל דבר שאין מקפיד על תערובתו כדאמר בירושלמי (דף י"ד א') שכל דבר שמקפיד על תערובתו כגון טהורה וטמאה או חיטין ושעורין וכיוצא בזה אין הסל מצרפן, ומטעם זה מתישב מה שאמר רבי אליעזר במסכת חלה (פ"ב מ"ח) ומביאה בפרק כשם (סוטה ל' ב') שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע שלא יקבל טומאה מן הטמאה כדי לתרום מן המוקף [ו]משמע שם שלא יועיל צירוף סל וזהו הטעם מפני שמקפיד על תערובתו כאשר ביארנו.
כשנותנים המצות בכלי צריך שיהו כולם בתוך דופני הכלי שלא יהיה שום עיסה או מצה למעלה משפת הכלי דהא איבעיא להו פרק אלו עוברים (פסחים מ"ח ב') טבלא שאין לה לבזבז מהו תוך הכלי בעינן וליכא או דלמא אויר כלי בעינן והא איכא, תיקו. אבל אומר רבינו יצחק בר אברהם דעד כאן לא מיבעיא ליה אלא בטבלא שאין לה לבזבז פירוש שפה סביב אבל יש לה לבזבז אפילו בגדושה מצרף אף על פי שבמדות הקדש אמרינן במסכת מנחות (ע"ש פ"ז ב') דגדושה לא מיקדשא, והטעם משום דהוי כאויר בית שמצטרף כדגרסינן בירושלמי דפרק אלו עוברים (דף כ"ב א' ע"ש) וישליכנה לאויר בית אויר בית מצרף לחלה ואין קרקע בית מצרף לחלה ומשני דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף דבר שאין מקפיד על תערובתו הבית מצרף וכן בירושלמי דמסכת חלה (דף י"ד א') גרסינן דבר שמקפיד על תערובתו אין הבית מצרף, ורוב העולם מגיהים שם אין הכלי מצרף.
